פסק-דין בתיק ב"ל 6014-01-12

1.         בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 30/10/11 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער נכות צמיתה בשיעור 9.75% מיום 23/1/01 ("ההחלטה").

2.         עניינו של המערער הוחזר לוועדה בתוקף פסק דין מיום 27/6/11, ("פסק הדין"). על פי פסק הדין הוטל על הוועדה לדון מחדש באשר למועד תחולת אחוזי נכותו המופחתת של המערער, לנמק החלטתה, וזאת בהתחשב בכך שוועדות רפואיות קודמות קבעו למערער אחוזי נכות רפואית גבוהים יותר בהתבסס על ממצאי בדיקות קליניות ומסמכים רפואיים שהוגשו מטעם המערער.

3.         לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

דיון והכרעה :

4.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

5.         טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא הייתה מוסמכת לקבוע תחולת נכות רטרואקטיבית מיום 23/1/01. המערער מוסיף וטוען, כי היה על הוועדה לעיין בהחלטות ועדות רפואיות לעררים קודמות, וכי שגתה בקביעתה כי היא מנועה מלעשות כן. בנוסף, טעתה הוועדה משקבעה כי לא נקבעה למערער נכות צמיתה. לעניין זה הפנה המערער להחלטות ועדות רפואיות לעררים מחודש 3/07 ומחודש 5/08.

6.         לטענת המשיב, הוועדה נשוא הערעור הינה המשך של הוועדה מיום 20/12/09, ויש לקרוא את שני הפרוטוקולים כמקשה אחת. הוועדה מיום 20/12/09 דנה בערר על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 21/2/06, אשר בה נקבעה נכות בתחולה משנת 2001. לפיכך, הוועדה נשוא הערעור לא קבעה תחולת נכות רטרואקטיבית. עוד טוען המשיב, כי לא ניתן להסתמך על החלטות ועדות רפואיות לעררים קודמות, משעה שהתקבל הערעור עליהן בבית הדין לעבודה, והדיון הוחזר לוועדה רפואיות לעררים בהרכב חדש. בנוסף, עד למועד החלטת הוועדה נשוא הערעור, לא נקבעה למערער נכות צמיתה, שכן החלטות הוועדות הרפואיות לעררים בוטלו בפסקי דין של בית הדין לעבודה.

7.         אשר לדעתי:

על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים שהתכנסו בעניינו של המערער משנת 2006 ועד היום, הוגשו ערעורים לבית הדין לעבודה, ובכל המקרים התקבל הערעור ועניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכב חדש. אכן, כטענת המשיב, ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה דנה מחדש בערר על החלטת הועדה מדרג ראשון. לפיכך, עד היום אין החלטה חלוטה של ועדה רפואית לעררים שקבעה מועד תחולה אחר מזה של יום 23/1/01.

בדין, אפוא, קבעה הוועדה כי היא "מנועה מלעיין בפרוטוקולים של ועדות ערר קודמות ובדקה באופן אובייקטיבי לחלוטין את מצבו הרפואי של התובע". צדקה גם הוועדה בקביעתה כי "אין מדובר בהחלטה להפחית נכות רטרואקטיבית שכן עד התכנסות הוועדה אף ועדה לא קבעה נכות קבועה שלא גררה בעקבותיה דיון בבית הדין. לפיכך בשום מקרה לא נקבע מצבו הסופי של התובע עד למועד זה".

על כן, אין בהחלטת הוועדה נשוא ערעור זה שינוי מהחלטת ועדה חלוטה קודמת. הדברים האמורים תקפים הן לעניין מועד תחולת הנכות (ראו בהקשר זה החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 21/2/06), והן לעניין קביעת הנכות הצמיתה. לאור האמור אקבע כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ודין טענת ערעור זו להידחות.

8.         לסיום המערער טוען, כי החלטת הוועדה אינה מתיישבת עם ממצאי בדיקות EMG שבוצעו למערער ועם ממצאי חוות הדעת של ד"ר שאהין. בהקשר זה מקובלת עלי טענת המשיב, לפיה על פי הוראות פסק הדין לא התבקשה הוועדה לשקול מחדש את שיעור הנכות או להתייחס לחוות דעת כלשהי. לפיכך, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה בעניין זה, והטענה נדחית.

סוף דבר :

9.         המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהוועדה מילאה אחר הנחיות פסק הדין. החלטת הוועדה מנומקת באופן מפורט וברור, ולא מצאתי שנפלה בה טעות משפטית.

10.        הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

11.        לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום,  י"ח תמוז תשע"ב, 08 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: